יום שני, 12 בנובמבר 2012

ככה אי אפשר להמשיך? למה?


כולנו מבינים שדרוש שינוי. אבל למה אני אומר שככה אי אפשר להמשיך?
אנחנו מכונית שנוסעת ותכף היא על סף התהום ואנחנו במסלול התרסקות למשל:

מבחינה כלכלית - יש בעולם X אנשים ללא מים נקיים, X אנשים שסובלים מרעב, מספר מדינות באירופה פושטות רגל או על סף פשיטת רגל.
העולם מדבר על משבר ומיתון ומחסור. לא סתם הנרי פורד אמר שאם האנשים היו מבינים את השיטה הכלכלית היתה פורצת מהפכה עוד לפני מחר בבוקר.
אנחנו חיים בתוך אשלייה. עבדו עלינו בעיניים. הכלכלה היא כלכלת חוב, וזה אכזרי אבל אין סיכוי להחזיר את החוב. 
החוב של המדינות גדל. החוב של האנשים הפרטיים גדל. אין מספיק כסף בשוק כדיי להחזיר את החוב.
העם נהיה יותר ויותר עני. כל השיטה הזו היא פיקציה ומרמה. כן. אלו אמירות בוטות וברורות. וכן, הן נאמרות אחרי כמה וכמה סרטים שראיתי בנושא. תמצאו אותם בקלות ברשת :)
זו התרמית הכי גדולה לשליטה באנושות.
ובעניין כלכלי אחר. גם אם נניח שהשיטה הכלכלית היא לא תרמית אחת גדולה, הקפיטליזם נכשל. ציון 0. כל מה שחשוב לא מקבל ביטוי. 
הוא משרת מעטים מעטים. רבים רבים עניים. כח הקנייה של האנשים יורד ויורד. אנשים רעבים לאוכל וצמאים למים נקיים. הקפיטליזם יוצר מירוץ רשע ומיותר של כולם.
יש איזה הנחה הזויה שאפשר לצמוח ולצמוח ולצמוח. 
מדינות באירופה פושטות רגל. 2 % מהאנשים מחזיקים למעלה מ 50 %מהכסף. X אנשים ללא מים נקיים. משחיטים את כדור הארץ בשל העסק והכסף.
כלכלה זו בסה"כ הדרך שלנו לנהל את המשאבים שלנו ולחיות ביחד ולהסתדר אחד עם השני חומרית.
יש המון חומר ומידע על איך יכלנו (די בקלות עם חשיבה אחרת) לחיות בכלכלה שמבטיחה שפע בסיסי לכל איש ואישה על הכדור הזה.

מבחינה חברתית- החומרנות שולטת. כסף ואגו וכבוד החליפו את אלוהים. האלימות שולטת בין אנשים ובין מדינות.
אנחנו חיים בסביבה של אדם לאדם זאב- פחד, ניכור, בדידות, נפרדות. כמעט כולנו אנוכיים- ואהבת לעצמך כמוך בלי לראות אף אחד ממטר. 
אנחנו בגלגל אינרציה מטורף של מירוץ עכברים הישרדותי והזוי (בחסותו משחיתים את הפלנטה), מירוץ של חומרנות ושל צריכה מטורפת שרק מביא אותנו לסטרס.
כולם בלחץ. ממהרים. (אין זמן לדברים שחשובים לנו באמת). תקועים ב- THE HUMAN RACE.
קירוב לבבות נהיה משהו שצריך להקים עמותה בשבילו. אין קירבה אמיתית וערבות בין אנשים ובין עמים. 
מכות זה דרך הגיונית לפתור אי הסכמה בין אנשים ולזרוק טילים זה הגיוני ונאור כדיי לפתור אי הסכמה בין מדינות

מבחינה סביבתית- אנחנו כורתים לעצמנו את העץ מתחת לרגליים. אנחנו קודחים חור בספינה של כולנו בטענה שאנחנו עושים חור בסה"כ בצד שלנו.
אנחנו מזהמים את הסביבה- מקורות המים, האויר. כורתים לאט לאט את כל היערות. מכחידים את בעלי החיים.
אנחנו משתמשים באנרגיות מזהמות וסופיות שמתישהו, אולי בקרוב יגמרו ( שיא תפוקת הנפט- גוגל איט ). 
כשזמינות לנו אנרגיות שהן אינוספיות, בלתי מתכלות ו- נקיות!
הכל מונע משיקולי רווח. אנחנו הורסים את הבית של כולנו בשביל שיקולי רווח של יחידים במסווה של החלטות הגיוניות והתנהלות עסקית וכלכלית של ממשלות ותאגידים.
אין שום מחשבה קדימה על ילדינו והדורות הבאים- איזה עולם נשאיר להם?? איפה קיימות? 
ניהול המשאבים בין כלל האנושות הוא לא הוגן, לא אכפתי, לא אנושי (מלא אנשים שסובלים מחרפת רעב, בעוד מלא בהשמנת יתר או בזבוז מטורף) ולא חושב קדימה (מכלים המון מהמשאבים בקצב לא נתפס).

מבחינה מדינית- עם ישראל
אנחנו ממש לא אור לגויים. המוח היהודי מנוצל לנפרדות ופיתוח נשק במקום בלפתח חברה משגשגת וברת קיימא. יש לא מעט עוני ורעב בעם - X אנשים חיים מתחת לקו העוני. X ילדים רעבים בישראל.
עם ישראל ממש לא כאיש אחד בלב אחד. בתקופת בית המקדש מסופר שכך היינו: ערבים זה בזה ובערבות הדדית זה לזה.
מבחינה מדינית האנושות כשתתפתח תבין שאין דבר כזה "שלטון". אף אחד לא שולט על אף אחד! יש הנהגה. (ובמקום הנהגה מושחתת ואינטרסנטית תהיה הנהגה משרתת שדואגת לרווחת כולם.)
החילונים נפרדים מהדתיים. ימניים משמאליים, עניים ועשירים, עדות... שכחנו שכולנו בני אדם שרק רוצים שיאהבו אותנו ושנרגיש טוב. שכחנו ואהבת לרעך כמוך.
(ההנהגה בעתיד תנחיל לעם מערכת ערכית סביב- "ואהבת לרעך כמוך").

מבחינה מינית-
מיניות זה דבר כל כך מקודש ונשגב וכיף וטהור וצריך להיות מדהים ומחבר ופשוט. 
החברה מצד אחד יצרה מצב שמדחיקים קצת את היותו. לא מדברים על מין כל כך. 
ובכך גורמת לאנשים להרגיש אשמה ולחוות בעיות מיניות (שאף אחד לא מדבר עליהן)..
מצד שני באופן הזוי מוכרים לנו מקרר בעזרת בלונדינית נחשקת.. גורמים לחשוב שסקס זה מרכז החיים (אבל יש בו משהו לא טהור). 
הרבה בני אדם לא יודעים לעשות אהבה. זה מביא להמון אלימות ומתח.
יש המון מה ללמוד ולהתפתח כאנושות בכל הנושא המיני.
זה יעזור מאוד לגברים ונשים לחיות באהבה ובשלווה ובשלום.

מבחינת החינוך-
אלא איסטור. למה ככה? לי עזרו להפוך לילד מניאק שצוחק על ילדים, מתעלל רגשית במורים מסוימים, ממציא שמות גנאי, מארגן חרם על מי שלא אוהב. אאאחחחחח..
ומהצד של המיינד הייתי מכונת ציונים ואין לי בבגרות בשום מקצוע פחות מ 90, כולל מתמטיקה 5 יחידות 99. ופיזיקה 5 יחידות 100. וזה חרטא. כל הבגרויות האלו. זה ממש לא מעיד על בגרות!
כי מה שחשוב זה להיות בן אדם!!!
לדעת מי אתה באמת. להרגיש, להתמודד עם רגשות. לקיים מערכות יחסים הרמוניות ואוהבות. להגיע לסיפוק ושקט פנימי. להיות בריא וקשוב. לדעת את עצמינו. לא נתונים יבשים.
להבין מה הטעם בחיים. מהו חופש אמיתי. לקלף את הקליפות, להסיר את המחסומים. לפתוח את הלב. ללכת דרך.
החינוך מחנך לנפרדות, תחרותיות השגיות ואלימות במקום לאחדות, שיתוף פעולה, יצירה ביחד, אכפתיות, סובלנות ונתינה.
החינוך (המיינסטרימי כמובן) מטמטם את הילדים- כביכול הופך אותם לחכמים, אך למעשה למנותקים. הם במיינד בלבד.
לדוגמא: בימיי כתלמיד 12 מקצועות מתוך 18 בטח היו וריאציה של שינון חומר והקאתו לדף במבחן. 
לא מלמדים את הילד להיות מודע לעצמו, לנשום, להיות קשוב לגוף.. מכינים אותו להיות בורג בסיסטם.
חינוך של שינון חומר. איפה היצירה? איפה לברר איפה המתנה של כל ילד? הרי לאחד זה מוזיקה, השני מדען, השלישי אומן, הרביעי סופר, החמישי גנן, השישי מחנך.
לא נותנים לפרח לפרוח ולהיות מי שהוא באמת. כופים על הילדים מלא מידע (עזבו שהרבה ממנו לא רלוונטי באמת).. הילדים בעיקר יושבים ומקשיבים.
לא נותנים להם באמת להתבטא ולבטא. לא שמים דגש על מלא דברים חשובים ועל ערכים ולהיות בני אדם .

מבחינת היחס לבעלי החיים-
הלב שלנו סגור. בעלי החיים חווים שואה. מתעללים בהם. מתייחסים אליהם כאל מוצר. שוחטים אותם בשביל פרווה ונעליים. הם פס יצור של נקניק.
אבל אנחנו לא מרגישים את סבלם. הם לא בני אדם. זה בסדר שהם סובלים.
חוץ מיזה שמי שאוכל בשר חווה את כל הסבל הזה שעדיין נוכח באותו בשר. וגם אוכל את כל ההורמונים המזיקים (לא טוב לאכול אותם) שמכניסים להם.

מבחינה רוחנית-
שכחנו את מקור נשמתינו.
בקבלה אומרים שלא כולנו בני אדם (מבחינה רוחנית). שהדרגה אדם היא מאוד גבוהה ונקבעת לפי מדרגת הרצון בה אני נמצא.
רובינו, דווקא עדיין לא בדרגת אדם, אלא בדרגות תודעתיות של חי צומח ודומם ( לפי איפה שאנחנו מבחינת הרצון- השרדות, סקס > בטחון, כסף > כבוד והצלחה> ידע ושליטה )
אנחנו לא חופשיים מבחינה רוחנית (אנחנו משועבדים רק לעצמינו ולא לאף אחד חיצוני). אנחנו לא נוכחים ברגע. לא מרגישים שלמים, לא חווים שלווה, הלב לא פתוח, לא חיים את הייעוד שלנו.
רועשים בפנים. חווים לחץ וסטרס. פוחדים ממלא דברים. ממש לא חיים ואהבת לרעך כמוך. לא אוהבים את עצמינו באמת.
מלא בני אדם בדכאון. מלא במרדף חומרי אחר אושר חמקמק. הפרסומות שבכל כל כל מקום מבטאות את ההדרדרות הרוחנית- שמוכרות דברים שלא באמת צריכים שקופירייטרים מתכננים שיגרמו לנו להרגיש 
רע אם בטעות לא נקנה אותם. אנחנו לא נהיה שלמים או שווים בלי הבושם הזה והזה.
פרסומות שממלאות בכל מקום את המרחב הציבורי. והאינטרנט. והטלוויזיה. במקום מסרים חיוביים!! 
יש כל כך הרבה לאן להתפתח. במזרח יכולים לקרוא לזה- מודעות נקייה או ערות או חופש רוחני או התקדשות. במערב מדחיקים את ההיבט הזה של החיים.
כן ברמה הפסיכולוגית שואפים לבטחון, אושר, אהבה. ובמהות זה ממש אותו דבר.
ביהדות קוראים לזה- השגה, השפעה, צדיקות, מידות טובות, להתחבר לנשמה- וזה גם ממש אותו דבר.
בכל מקרה, שכחנו מי אנחנו, שכחנו שאנחנו נצחיים, שכחנו מה הטעם האמיתי בחיים ומה באנו לעשות כאן.

מבחינה ...............
יש עוד המון בחינות. עד כאן להפעם.

אהה, גם מרעילים לנו ת'מים עם כספית, ארסן, קדמיום ושאר רעלים שאיננו אמורים לשתות בכלל וזה לא אמור לחדור לבת שלך במקלחת דרך העור.
אבל בפועל אנחנו כן שותים וזה כן מרעיל את הבת שלך.
החדשות הטובות- אם רק תרצה, תיקח אחריות ותפעל- כל זה ישתנה בקרוב.

אוהב מלא.
עולם חדש הוא אפשרי ובלתי נמנע, רק לדבוק באמת.

תסלחו לי על הישירות הקרבה ובאה, אבל אין ברירה- אנחנו ישנים


תסלחו לי על הישירות הקרבה ובאה, אבל אין ברירה- אנחנו ישנים
(נכתב ביום השואה 2012)

העולם שתק! ואנחנו שותקים. בסין קוצרים איברים. בסוריה טובחים. באפריקה מת ילד כל כמה שניות. מת מרעב. מתתם פעם מרעב? לא לרגע.. כמו הביטוי הזה- למות מרעב..
כל כמה שניות מת ילד מרעב.  אני תוהה למה "שתקו" בשואה. אני תוהה למה שותקים עכשיו.
אני חושב שאנחנו עסוקים מדיי. לכדו אותנו במירוץ עכברים. מירוץ הישרדות.
טמטמו לנו ת'שכל 12 שנה בבית ספר בדיוק עם מלא דברים שלא חשוב לדעת.
לא גילו לנו שצריך לנשום. לא לימדו אותי על רגשות. אף אחד לא סיפר לי שאני נצחי.
לא לימדו אותי שהאחר הוא אני.
לא אמרו שכל התורה הזו (שלמדתי מכיתה ב' ועד יב') על רגל אחת זה "ואהבת לרעך כמוך".
ואנחנו שותקים.

מכניסים לנו למים כספית ארסן וקדמיום- חומצה פלואוריסליצית. אבל לא בא לנו לשמוע.
גם ככה יש צרות. הבוס.. האישה.. לגמור ת'חודש.. סרטים, מחשבות.. סרטים, מחשבות.. המיינד חופר.. לחץ. האדם המערבי חי קבוע עם רמה מסוימת של חרדה.
... חומצה וכספית במי השתייה!  מלא מחקרים מראים שמרעילים אותנו לאט לאט, במי השתייה,
בחומרי ההדברה על המזון- אבל אנחנו שותקים ועסוקים.

צריך לחסוך כסף לצאת לחופשה. הנירוונה של האדם המערבי- בטן גב בתאילנד. בריחה מהמירוץ.
התעלמות ממה שקורה פה באמת על הכדור.
אבל חוזרים מהחופשה. צריך לשלם משכנתא- עוד דרך להפוך אותנו לעבדים של הסיסטם.
זכותם של בני האדם לחיות על האדמה מבלי לשלם עליה מיליון שקל הושכחה מבני האדם.

הקפיטליזם הדורסני ניצח (בקרב כמובן :)
ההון הכתיר שלטון- מינה עיתון- הכתיב חינוך קלוקל- יצר כלכלת מלחמה- הורס את הכדור היערות-
גרם לנו להאמין שאנחנו חייבים לאכול נבלות ושזה בריא.
התמכרנו לצרכנות. לחיצוניות. למותגים. לפוזה. אלימים בכביש. מנוכרים. לחוצים.
לא יודעים מי אנחנו באמת. לא רואים את האחר. איפה חמלה איפה?

לחם ושעשועים לימדו אותי בבית ספר על יוליוס קיסר.
השעשוע האולטימטיבי ב 2012- טלוויזיה- שמכניסה לנו שטויות לתודעה
ומוכרים לנו מוצרי צריכה שאיננו צריכים.
החדשות יוצרות מציאות לא מדווחות עליה.
באיסלנד קרתה מהפכה של אהבה- פול פוואר- העמידו לדין את הבנקאים- העם יצר חוקה חדשה. זה תהליך שהתחיל שם ב 2008. ובדיוק מאז הפסיקו לדווח על איסלנד בכלי התשקורת המערביים.
  
החושך חזק. שולט. ביד רמה.
ואנחנו שותקים.
לאט לאט מתעוררים חברתית. לאט לאט מתעוררים תודעתית.

אחים ואחיות,  אין מה להתפשר על פחות מרווחה ושפע לכולם.
האשלייה סופה לקרוס ולהתפוגג. זה הזמן למהפכה מסוג חדש. מהפכה תודעתית. מהפכה של אהבה.
אחדות ואכפתיות ואמת וערבות.
המהפכה מחפשת מנהיגים. להתעוררות החברתית והתודעתית.
WHERE IS YOUR PASHION TO SERVE?
אנחנו בסה"כ אורחים פה בגלגול הזה. התבלבלנו ושכחנו את המקור, את הגן ממנו באנו.
זוהי ההרפתקה של החיים שלנו..
האור גדול גדול. צריך לחפש במקומות הנכונים.
האלטרנטיבה כל כך קיימת. כל כך ברורה למי שהיא ברורה לו.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
אז מה איתך?  איפה את/ה והתודעה שלך באביב 2012?

והעולם שותק.

נ.ב
רוב התודעות עדיין לא מוכנות לחלק מהנאמר לעיל. ועל זה נאמר:
" The TRUTH will set you FREE          but first, it'll piss you off "
מהפכה של אהבה היא חזרה לשפיות

התבלבלנו. שכחנו שמגיע לנו.
זה בסדר ומובן. אנחנו חיים בעולם הזה ואומרים: ככה הם הדברים!
זה מה יש. מה, אני יכול לשנות? אני קטן..
אנחנו יכולים לשנות. אנחנו מוכרחים לשנות. אנחנו מתחילים תהליך של שינוי כיוון. בהכל.
מאנוכיות ונפרדות ואלימות ו"אדם לאדם לזאב" ל- אכפתיות וסובלנות וערבות הדדית.
בחינוך, בכלכלה, בתרבות, בהנהגה, בהכל.
כולנו חיכינו לרגע הזה. אי אפשר באמת להתנגד למסר כזה. אפשר להיות ציניים. אפשר להיות סקפטיים.
אפשר להגיד שזה גדול מדיי ואולי לא יצליח- עולם שהמבנים החברתיים-כלכליים שבו מבוססים אכפתיות וערבות הדדית.
ואני אומר אולי, אבל אז מה!!...  לא ננסה????  אין דבר אחר חוץ מיזה! יש רק את זה!
כמובן שיש את המסע האישי ושהשינוי מתחיל בפנים.

אנחנו נוסעים בספינה. וחלקנו קודחים חור בבטן הספינה ותכף כולנו נטבע ביחד.

בנוסף, הספינה, שטה לכיוון הלא נכון.
אנחנו לא בכיוון שיהפוך את כולם למאושרים יותר, יביא שפע אוכל ומים נקיים לכולם,
זה לא כיוון של קיימות שמשאיר עולם טוב יותר לילדינו ונכדינו והדורות הבאים.

וגם לרבים כל כך לא כיף על הספינה!
רבים על הספינה סובלים ברמה החומרית מעוני ורעב, ברמה הנפשית מדכאון ובדידות,
ברמה הרוחנית מונעים ממחסור ופחד ולא מאהבה ושלמות,
ברמה היצירתית- ויתרנו על החלומות שלנו, הרב עוסקים במשהו שהוא לא היעוד האמיתי שלהם רק לשם השרדות.
מה אני מציע? קודם כל לעצור. להבין שאנחנו לא בכיוון...
להתבונן. מה עשינו. לאן הגענו. לאן אנחנו הולכים.
קודם כל להפסיק לקדוח חור בבטן הספינה. להפסיק לזהם את מקורות המים ובכלל.
אחר כך להתבונן ולהבין שהספינה שטה לכיוון לא רצוי לאף אחד.
בואו נשוט לעבר שפע, חופש, הרמוניה, שלווה- אלו לא מילים גסות!!
ברור שזה רחוק ממה שקורה היום. זה לא סיבה לקרוא לזה נאיבי. להפך.
להבין שצריך לשנות כיוון. כרגע אנחנו רק מתרחקים. מעצמינו, אחד מהשני, מעולם אוהב, מקיימות.
בואו נעשה חשבון נפש. ואז נחליט ביחד ששטים למקום חדש- למקום שרצוי לכולנו.

 והדבר השלישי הוא הטריק, הזמן הוא עכשיו. עכשיו אנחנו על הספינה ועכשיו בהכללה גסה- לא כזה כיף לנו. אלימות זה הגיוני ושלווה זו מילה גסה!
אז עכשיו מחליטים ביחד ויוצרים מציאות אוהבת יותר על הספינה.
השינוי מתחיל בפנים ומתחיל עכשיו ומתחיל בלקיחת אחריות.
אין דבר העומד בפני הרצון. זה הזמן לרצות יותר. מגיע לנו.
זה הזמן להסיר מחסומים שהתרבות שמה בפנינו. זה הזמן לחלום בגדול.
זה יותר מיוקר מחייה. זה לא שהדלק ירד מ 8.25 ל 8.03.
זה עולם אוהב שבו אני יודע שטובי המוחות והמדענים לא עסוקים בפיתוח פצצות וטילים ומשחקים דמיוניים בבורסה אלא בפיתוח מערכות שיביאו אוכל לכולם ואנרגיה נקייה.
זה הדבר הכי הגיוני שיש!

אז מה עושים? מחליטים לפעול, לקחת אחריות ולהשפיע. יש המון מה לעשות.